מקורית בר בע"מ נ' שרואני

החלטה

1.בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט יהושע רטנר) מיום 25/12/11 בתיק ע"ר 17286-10-11, לפיו דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת כבוד הרשמת של בית משפט השלום הגב' גילה ספרא-ברנע (להלן: כב' הרשמת) שניתנה ביום 14/9/11 בתיק ת"ט 25199-03-11, שם נקבע כי הסמכות המקומית לדון בתביעה, לאחר שניתנה רשות להתגונן היא לבית משפט השלום בבית שמש.

3.לטענת המבקשת, מאחר שהמשיב לא העלה את הטענה בדבר העדר סמכות מקומית ב"הזדמנות הראשונה", הרי שהיה על כב' הרשמת לדחות הבקשה ומשלא נשחתה היה על בית משפט השלום, לקבל הערעור.

4.במקרה דנו, אין חולק שהמשיב לא העלה טענה בדבר העדר סמכות מקומית של בית משפט השלום בחיפה, לא במסגרת כתב ההתנגדות, לא בדיון שהתקיים בהתנגדות לביצוע הצ'קים שהוגשו על ידי המבקשת לגבייה – דיון שהתקיים ביום 5/6/11, שבמסגרתו אף נחקר המצהיר מטעמו של המשיב, וכן שמאי מטעמו.

גם לאחר שבית המשפט הורה על הגשת סיכומים, לא העלה המשיב טענה בנוגע לסמכות המקומית של בית משפט בחיפה לדון בתיק, ורק לאחר הגשת הסיכומים, הועלתה לראשונה הטענה בדבר העדר סמכותו המקומית לבית המשפט השלום בחיפה לדון בתביעה, והוגשה בקשה להעברת הדיון בתיק לבית משפט השלום בבית שמש.

5.בנסיבות אלה, סבורה המבקשת כי יש מקום ליתן רשות ערעור, על אף שהיא ערה להלכה שנקבעה בחניון חיפה (בר"ע 103/82), ולעמדת המבקשת, הרי שיש חשיבות עליונה לבירור נהיר של הסוגיה אשר יש לה השלכה לגבי כלל ציבור המתדיינים, בשאלת סמכות מקומית של בתי המשפט.

6.כאמור, לא נתבקשה תשובה לבקשה ודין הבקשה להידחות.

יצויין כי הבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית הוגשה ביום 11/8/11 וההחלטה המורה כי ההתנגדות כנגד ביצוע השטרות התקבלה, ניתנה ביום 24/8/11.

בהחלטת כב' הרשמת הובהר שהמונח "הזדמנות ראשונה" מותנה, בין היתר, במהות ההליך, ובשאלה באיזה שלב יש לראות את בית המשפט כנדרש להתדיינות לגופה של התביעה כאשר מדובר בצ'קים שהוגשו לגבייה במסגרת הליך של הוצאה לפועל.

בנושא זה שהוא ישים בתיק דנן, הבהירה כב' הרשמת, שנקודת הזמן הרלוונטית היא מועד מתן הרשות להתגונן, ולעניין זה אף הפנתה כב' הרשמת לספרו של זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית-1995), עמ' 670.

לגופו של עניין, מבדיקת נתוני התיק דנן, אין למעשה מחלוקת כי הסמכות המקומית אכן נתונה לבית משפט השלום בבית שמש.

7.כפי שציין כב' השופט רטנר בפסק דינו, לא ניתן לקבוע כללים חד משמעיים מה היא ההזדמנות הראשונה להעלות טענת חוסר סמכות מקומית. ולכך נוסיף, שהמבחן לא צריך להיות מבחן טכני.

כפי שצוטט במסגרת רע"א 8024/06 (Dolphin Maritime Ltd נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ) והגם ששם דובר בפרשנותו של סע' 5(ב) לחוק הבוררות ביחס למועד הקובע להגשת בקשה לעיכוב הליכים, הרי שהדבר הוכרע על דרך ההפנייה לע"א (י-ם) 1076/96 (דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חב' לביטוח בע"מ) – שם נדונה השאלה בנוגע לסמכות מקומית.

בית המשפט הבהיר שם, שהשאלה אם הטענה הועלתה בכתב קודם להגשת כתב הגנה או בכתב הגנה עצמו, איננה השאלה העיקרית. גם אין חשיבות אם הטענה הועלתה בכתב או בעל-פה אלא, אם הועלתה בשלב ראשוני נדרש, מבחינת בירורה של התביעה עצמה. ולבלשון פסק-הדין:

"השאלה החשובה היא, האם הטענה הועלתה – בין בכתב ובין בעל-פה - בשלב שקדם לכניסת בית המשפט לדיון בגופה של התביעה, בין במסגרת קדם משפט או בהליך מקדמי אחר, ובין בישיבת הוכחות. באם מועלית הטענה בטרם כניסה לדיון לגופו של עניין כאמור לעיל, כי אז עומד הנתבע בדרישת תנאי 'ההזדמנות הראשונה'. בנסיבות כאלה, אין חשש כי בית המשפט אליו הוגשה התביעה, יוטרח לחינם, ואין גם חשש מפני "בחירת-ערכאות".

מכאן, ש"ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר העדר סמכות מקומית אכן נקבעת על פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים".

(ההדגשה איננה במקור – ש' ו').

לפיכך, יש לאשר את ההליכים הקודמים ולדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

6.מעבר לאמור, בנושא סמכות מקומית, משנבחן הנושא על ידי הערכאה הדיונית, הן על ידי כב' הרשמת והן על ידי בית משפט השלום, וכאשר לא הייתה טענה מכחישה לגופה, אלא למועד העלאת הטענה, הרי שלא היה מקום להגיש את הבקשה.